ל א ה-פיתוח כבישים בע"מ נ' סדיה ואח'

פסק דין

התובעת הינה חברה לביצוע עבודות בניה ותשתית. הנתבעים הינם בעלי הזכויות במשק חקלאי ובבית מגורים במושב שלווה.

התביעה והתביעה שכנגד עניינן עבודות הרחבה ובינוי שונות אשר ביצעה התובעת בתחום השטח השייך לנתבעים במושב שלווה.

התביעה

התובעת הגישה תביעה כספית על סך 554,630 ₪, שעיקרה בטענה לקיומו של חוב כספי שנותר בגין ביצוע העבודות על ידיה.

לטענת התובעת, במהלך חודש מאי 2007 פנה הנתבע אל התובעת וביקש לקבל ממנה הצעת מחיר לעבודה הכוללת יציקת משטח בטון והקמת פרגולה בנכס. פניה זו באה בעקבות היכרות משותפת של הצדדים עם מר אלי מזיג, אשר יצר את ההיכרות בין הצדדים.

לטענת התובעת, לאחר מו"מ בין נציג התובעת לנתבע, סוכם כי בגין העבודה האמורה ישלמו הנתבעים סך של 45,000 ₪. התובעת החלה בביצוע העבודות, כאשר במהלכן ביקש ממנה הנתבע להגדיל את השטח שייבנה לגודל כפול, ובהמשך אף ביקש לסגור בקירות את משטח הבטון המקורה.

לטענת התובעת, שיטת התמחור שהוסכמה בין הצדדים היתה על בסיס עלות בתוספת רווח קבלני מקובל (cost+).

התובעת טוענת, כי במהלך ביצוע העבודות, ביקש הנתבע לערוך עבודות נוספות, ובכלל זאת הפיכת המשטח הנוסף שנבנה לבית מגורים וכן מגרש טניס, גדר בטון, בריכת שחיה, שביל גישה, הכנה למתקני משחקים, צביעת מבנים ישנים ועוד.

בחודש אוגוסט 2007 פרצה מחלוקת בין הצדדים לעניין התשלום המגיע לתובעת, ובאותו שלב, התובעת הפסיקה את העבודות במקום.

התובעת טוענת, כי הסכום הכולל שעל הנתבעים לשלם לה עבוד עבודתה עומד על סך של 819,299 ₪ (כולל מע"מ).

אין מחלוקת בין הצדדים, כי הנתבע שילם לתובעת מספר תשלומים עבור העבודות שבוצעו על ידיה, שסכומם הכולל עומד על סך של 286,000 ₪.

לפיכך, לטענת התובעת, סכום החוב שנותר עבור ביצוע העבודות עמד על סך של 533,299 ₪, ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית עד למועד הגשת התביעה, הועמדה כאמור התביעה על הסך של 554,630 ₪.

הנתבעים טענו בכתב ההגנה, כי אין כל עילת תביעה נגד הנתבעת 2. ביחס לתביעה לגופה, הנתבעים טענו, כי ההסכם נערך עם מר מזיג. דרישת התובעת לעניין הסכומים המגיעים לה עבור ביצוע העבודות הוכחשה על ידי הנתבעים.

לטענת הנתבעים, הוסכם כי המחיר הכולל לביצוע תוספת הבניה (זולת חלונות אלומיניום, דלתות וחומרים למערכת החשמל, אשר יירכשו על ידי הנתבע) לא יעלה על סך של 100,000 ₪.

לעניין בניית מגרש הטניס, הנתבע טען כי הוסכם על תשלום סך של 96,000 ₪, אשר שולם לידי התובעת במלואו.

הנתבע מכחיש הזמנת בריכת שחיה וטוען, כי מדובר בניקוי של שקע בטון ישן.

לטענת הנתבע, התמורה המוסכמת עבור בניית גדר הבטון עמדה על סך של 1,350 ש"ח למ"ק.

לעניין שביל הגישה ומשטח הבטון, הרי שלעמדת הנתבע, אלו מהווים חלק מההזמנה הכלולה בתוספת הבניה.

הנתבע מדגיש, כי הוא נשא בחלק מהעלויות הכרוכות בביצוע מכלול העבודות בנכס, כגון תמורת אביזרים וכן תמורת עבודות נוספות.